כתבה בYNET חרדה וטראומה, מתוך פרויקט "קצת אוויר" בשיתוף מפעל הפיס והקואליציה הישראלית לטראומה

לפי מודל גש"ר מאח"ד (מולי להד) לכל אדם ישנם 6 ערוצי התמודדות והתייחסות למציאות. אצל כל אחד יש את הדומיננטי או הזמין יותר עבורו. בזמני לחץ ודחק גבוה, נרגיש תצורת מצוקה דרך ערוץ ההתמודדות הזמין לנו – וכך גם הסיוע לעצמנו יהיה לרוב באמצעות משאבי חוסן מאותו ערוץ.

תחושה כל כך מוכרת בתקופה האחרונה, בתוך ימי המלחמה בהם אנו נמצאים, היא הקושי לשוב לשגרה. שאלות כמו "לאן לנעלמו כוחות הנפש המוכרים לי?" "איך אפשר לחיות כרגיל כאשר רבים אחרים סובלים כל כך?" וגם אמירות וקביעות כמו "אין לי את היכולת לקום בבוקר ולתפקד" "איבדתי את עצמי" "אין לי עניין במה שעניין אותי בזמן שקדם למלחמה" וגם "אני לא מצליח להרגיש/לבכות" – הם דברים שנשמעים לא מעט מסביב.

בתקופה הזאת אנשים חוזרים באופן אוטומטי אל מנגנוני הגנה והישרדות ראשוניים. אני רואה את זה בכל מקום - בקהילה, במפגשי חירום, חברים וחברות, הורים וילדים.